כללי נימוס נפוצים

אתה תמיד יכול לקבוע את מידת התרבות של אדם לפי התנהגותו. זה נעים לתקשר עם אדם מנומס, אבל דיבור גס ווולגרי משאיר את הרושם הגרוע ביותר.

כל אדם הוא יצור חברתי. אנשים מתקשרים אחד עם השני, יוצרים משפחות, הופכים לקולגות. כל חברי החברה ראויים לכבוד. כדי למנוע קונפליקטים, עלבונות, מטרד, יחס מנומס מקובל בין בני השיח.

נימוס הוא היכולת לתקשר בצורה טקטית, להקשיב היטב לנקודת מבט אחרת, לגלות סובלנות ויכולת לפתור מצבי סכסוך בדרכי שלום. נימוס והגינות הם הכלי שבו אנשים מרגישים בנוח, חופשיים כשהם מתקשרים עם בני מינם.

מילדות כולם מכירים את "מיליות הקסם": תודה, שלום, סליחה, סליחה, תודה. טקט מתחיל בנימוס. זו הנורמה הבינלאומית. אם איכות כזו כמו מעדן נחשבת למולדת, אז ניתן ללמוד נימה טובה. אנשים מנומסים יודעים מה תמיד נחוץ:

• לברך;
• אומר להתראות;
• לבקש סליחה (כשנעשתה טעות, או לגרום אי נוחות לבן השיח);
• להתעניין (כלומר, לספק את המינימום הדרוש של תשומת לב, למשל, לשאול: "מה שלומך?");
• אל תדחף עוברי אורח עם המרפקים כדי להגיע למקום כלשהו;
• אין להפריע לבן השיח, במיוחד אם הוא מבוגר יותר בגילו;
• אל תצעק לחבר שנמצא רחוק.

כללי הנימוס מוטבעים לילד מילדות. הורים הם תמיד המורים הראשונים. בבוקר, ילדים והורים אומרים זה לזה: "בוקר טוב", אחר הצהריים - "צהריים טובים", ובערבים - "לילה טוב". מחלוקות בבית נפתרות ברמה מילולית. הורים משכילים מנתחים את הגורמים לקונפליקט, טעות התנהגותית, מסבירים לילד מדוע הוא טועה. יש לתת לילד דוגמאות כיצד לפעול במצב נתון. כך מעט אנשים מוכנים לחיים בוגרים בחברה.

פסיכולוגים אומרים: אם אתה מתחיל את החינוך המוסרי של ילד מגיל 2-3, אז הם כבר באיחור של 2-3 שנים. ילדים לוקחים דוגמה מהאנשים הקרובים ביותר. הם מחקים את אמא ואבא, וזה מתחיל מהעריסה.

האדיבות והקשב של בן השיח הם בעלי ערך מיוחד. חום ורצון טוב עוזרים לאדם להיפתח, להראות את התכונות הטובות ביותר שלו. גסות רוח, בורות, גסות רוח פוגעת בכבוד האדם, גורמת נזק מוסרי לפרט. הנפגע נסוג לתוך עצמו, מפסיק ליצור קשר עם העבריין. פסיכולוגים יפניים כבר מזמן שמו לב שאדם מנומס תמיד יהיה בטוח, וילדן ואדם גס בהחלט יסתבכו בצרות.

התנהגות אדיבה מסייעת לאדם לרכוש קשרים שימושיים חדשים, שיהיו לו מכרים, חברים וחברים רבים.הורים, כדי ללמד את ילדם נימוסים, חייבים להיות סבלניים בעצמם, לא להפעיל לחץ על הילד, לא לצעוק. אתה יכול לדון בגיבורים של הספרים שאתה קורא, לנתח את התנהגותם.

בית הספר נקרא בית שני. כאן התהליך החינוכי מתבצע רב פנים, בהדרגה וברציפות. לבית הספר יש כלים משלו להנחלת התנהגות תרבותית לתלמיד. ישנן מספר פעילויות התורמות להיווצרות התנהגות מנומסת, הכוללות:

• שעות שיעור בנושאים;
• הכשרות;
• סמינרים;
• משחקים.

כאן נהוג לדמות מצבים. תלמידי בית הספר משחקים את העלילה המוצעת: תור בחנות, ביקור בתיאטרון, טיול דמיוני בתחבורה ציבורית וכו'. שיטות אינטראקטיביות אלו תורמות לפיתוח חברותיות, הבנה הדדית אצל ילדים, מלמדות את הנורמות של התנהגות מנומסת בצורה מעניינת ויצירתית.

אתה צריך לדעת שכללי הנימוס נוצרו במשך מאות שנים. כללי היסוד כוללים מספר סדרי עדיפויות שיש לזכור, למשל:

• גבר תמיד מברך ראשון, פותח את הדלת, מפנה את מקומו לגברת;
• הצעירים מברכים קודם, מפנים את מקומם להובלה, עוזרים למבוגרים יותר;
• אנשים בריאים מאפשרים לחולים לראות רופא, לפנות להם מקום, מקומות בתחבורה ציבורית;
• הכפופים מברכים קודם את הבוס;
• כששואלים, עליך לומר את המילה "בבקשה";
• על העזרה או השירות שניתן, נהוג לומר "תודה", "תודה";
• אם מישהו מביא אי נוחות, צער, צרות, יש צורך לבקש סליחה, להתנצל;
• בקבלת פנים רשמית הם מברכים תחילה את הבעלים, ולאחר מכן - לפי הוותק;
• כשאתה מתקשר, עליך להציג את עצמך;
• דייקנות היא סימן ההיכר של אדם מנומס ותרבותי.

קריקטורה חינוכית לילדים על מה זה נימוס, ראה להלן.