דפוסי תקשורת: איך להפוך את הדיבור שלך למוכשר ויפה?

אדם מאופיין לא רק במראה החיצוני שלו, אלא גם ביכולת להישאר בחברה. זה נכון במיוחד לגבי כישורי דיבור, כלומר: אופן התקשורת, שבזכותו נוצרת דעה חיובית או שלילית על אדם.

מושג זה כולל את היכולת לתקשר במובן הרחב של המילה. זה כולל את הטון של הקריינות, ומחוות, ואוריינות דיבור, כמו גם את היכולת לא רק לדבר, אלא גם להקשיב לבן השיח.

הדיבור הוא נשק רב עוצמה, לנואמים הגדולים, בעזרת המונולוגים שלהם, הייתה השפעה כמעט קסומה על הקהל. לכן כל כך חשוב ללמוד איך לדבר נכון ויפה.

המושג "אופן תקשורת" כולל:

• טון סיפורי. הוא יכול להיות רגוע, נרגש, שובב, שתלטני וכו' הכל חשוב בדיבור מוכשר - עוצמת הקול, גובהו, עוצמתו, מהירותו. אורך מופרז של מילים עלול לעייף את בן השיח, ודיבור מהיר מדי עלול להיות מובן לא נכון.
• מֶרְחָק. ניתן לפנות אל בן השיח באופן פומבי, אינטימי וכו'.איך בדיוק האדם ידבר יהיה תלוי במרחק (בקול רם, בשקט וכו').
• התנהגות. זה יכול להיות רגוע, חצוף, מאופק, לא בטוח וכו'. מושג זה כולל גם מחוות. תנועות גופניות הן חלק בלתי נפרד מאופן הדיבור.

דרכי התקשורת שונות: מזלזל או שובב לרציני וממרר. כולם, כך או אחרת, קשורים קשר בל יינתק עם המושג "סגנון".

בו תלויה האווירה הרגשית, כמו גם באמצעי הדיבור הנכון שנבחר להעברת מידע. ישנן כמה טכניקות המאפיינות את סגנון השיחה:

• דיאלוג דמיוני ("אני שואל אותו..., הוא עונה לי").
• שאלה רטורית ("מה יכולה להיות מתנה טובה יותר מאשר ספר?"). בעזרת טכניקה זו מעוררים את המחשבות והרגשות של בן השיח.
• שאלה תשובה. אם השאלה הרטורית נותרת ללא מענה, אז הטכניקה הזו כוללת תשובה משלה לשאלה משלה. ("ומה יכולתי לומר? ברור שלא!").
• קריאות רגש. הם משמשים למשוך את תשומת ליבו של בן השיח והם קצת כמו שאלות רטוריות ("האם אתה עדיין שואל?!")

בשל מרכיבים אלה, מושגת כושר הביטוי של הדיבור. תפקיד חשוב הוא על ידי הבעות פנים ומחוות, הם מרכיב אינטגרלי של תקשורת.

תנועות הגוף יכולות לספר הרבה על אדם וכוונותיו. יש סיווג של המחוות העיקריות המשמשות בדיבור לא מילולי כדי להעביר מידע זה או אחר:

• מחוות פתוחות. הם מדברים על הידידותיות של בן השיח, ועל כך שהוא מדבר בכנות. אלה כוללים "זרועות פתוחות", שבהן אדם מראה את ידיו, וכפות ידיו בו זמנית מביטות למעלה. מחווה נוספת שמדברת על רצון טוב נקראת "פתיחת כפתור הז'קט". אתה צריך להבין את זה פשוטו כמשמעו, כלומר, זה פתיחת כפתורים או אפילו הורדת הז'קט, מה שמעיד שלאדם נוח ליד בן השיח והוא מוכן לשיחה ידידותית.

• בניגוד למחוות הפתיחות הן מחוות חשאיותשמדברים על חוסר אמון וספק. קבוצה זו כוללת את עמדת הסתרת הפנים בידיים, שפשוף המצח והרקות. אי הסכמה במחוות ובכוונות מדברת גם על סודיות. לדוגמה, חיוך במצב רוח עוין מעיד על כך שאדם מסתיר את רגשותיו בצורה זו.

• עמדות הגנה. הנפוצה ביותר היא התנוחה בזרועות שלובות, מה שמעיד על כך שבן השיח הוא "מתגונן". במקרה זה, עליך לשנות את הטקטיקה של השיחה, אחרת דיון נוסף לא יוביל לשום מקום. אם אצבעותיו של בן השיח קפוצות לאגרוף, אז הוא עוין, לכן יש צורך לרכך את האינטונציה, לעבור לטון מתון או פשוט לשנות את הנושא. אם בן השיח חיבק את כתפיו בידיים שלובות, אז הוא מוכן לקטוע את השני כדי להתחיל להגן על נקודת המבט שלו.

• מחוות חשיבה. התנוחות המדיטטיביות המפורסמות ביותר הן מיקום היד כנגד הלחי או שפשוף האצבע המורה והאגודל על הסנטר. עמדה זו מכבדת ומעידה על העניין של בן השיח בשיחה.אבל אם פניו של אדם מונחות על יד עם אצבע מורה לאורך הלחי (בעוד שהאצבעות הנותרות ממוקמות מתחת לפה), אז הוא לא מסכים עם עמדת בן השיח. כשאדם עוצם את עיניו וצובט את גשר אפו, הוא חושב במתח על משהו.

• איזו מחווה יכולה לדבר על ביטחון עצמי? אם בן השיח מניח את ידיו מאחורי ראשו או מאחורי גבו, אז זה מעיד על יהירות מסוימת ואפילו עליונות.

• עמדת "מוכן". אם אדם רוכן קדימה עם גופו, וידיו נאחזות בכיסא או מונחות על ברכיו, אז זה מצביע על כך שהוא מוכן לסיים את השיחה ולעזוב.

באשר להבעות פנים, ישנם סימנים שבאמצעותם אתה יכול לקבוע את מצב הרוח של בן השיח:

• שימו לב במיוחד לעיניים. הם, בניגוד ליציבה, לא יוכלו להסתיר את הכוונות האמיתיות. כאשר אדם חווה שמחה או התרגשות ממה שהוא שומע, האישונים מתרחבים, ועם רגשות שליליים, האישונים מצטמצמים. מאמינים שכדי לבנות אמון בשיחה, אתה צריך להסתכל בעיניו של בן השיח רוב הזמן (בערך שישים או שבעים אחוז). הימנעות מהמבט לא תביא לתוצאות טובות.

• לשפתיים תפקיד חשוב בהבעות פנים בתקשורת לא מילולית. חיוך מדבר על רצון טוב (אם הוא לא סותר יציבה עוינת), אם השפתיים דחוסות, אז בן השיח סגור, עם עקמומיות השפתיים, אפשר לקרוא מצב רוח סרקסטי באדם. כשעצוב ובמצב רוח רע, זוויות הפה צונחות. חיוך הוא נשק רב עוצמה ועוזר ביצירת אווירה מסבירת פנים.

והכרת שפת הסימנים והבעות הפנים של בן השיח יהוו יתרון גדול בשיחה ויאפשרו לכם לשלוט בכל מצב, אפילו קונפליקט.

כדי לשנות את כישורי התקשורת שלך לטובה, עליך להשתמש בהמלצות הבאות:

• קרא עוד ספרות קלאסית (עדיף אפילו בקול רם ועם הבעה). וחשוב לאחר קריאת ספר זה או אחר לספר מחדש את התוכן בצורה מוכשרת וברורה ככל האפשר, תוך הימנעות ממילים לא רצויות ומיותרות. עדיף להקליט את הסיפור החוזר שלך ברשמקול, ואז להאזין לו כדי לנתח את הטעויות שלך ולהבין איך הדיבור נשמע מבחוץ. יש צורך לקחת בחשבון לא רק את אוצר המילים עצמו, אלא גם את הטון של הקריינות, מהירות ועוצמת הדיבור. כך גם לגבי הסרטים שצפיתם בהם, שחזור שלהם יעזור לכם להבין היכן בדיוק נעשו הטעויות ומה צריך לתקן.

• כדי לשלוט בדיבור המובחר, חשוב להרחיב את אוצר המילים. כדי לעשות זאת, אתה צריך לא רק לקרוא ספרים, אלא גם לגלות את המשמעויות של כל המילים הבלתי מובנות והלא מוכרות. עדיף להשיג לעצמך מחברת נפרדת שבה יש לרשום את פירוש המילים. אתה רק צריך להשתמש בהם בצורה נכונה ובהתאם למצב. ביטוי חדש שנלמד זה או אחר לא יעשה רושם חיובי ראוי על בן השיח אם הוא מבוטא "לא במקום".

• בנוסף לקריאת ספרות קלאסית, עיתונים ומגזינים, תוכלו לפתור תשבצים, הם גם מרחיבים את אוצר המילים שלהם עם מושגים חדשים. אתה יכול לקנות משחקים חינוכיים בחנויות ולשחק עם חברים (לדוגמה, "נחש את המילה מהתיאור" ולהיפך).

• דיבור צריך להיות לא רק קרוא וכתוב, אלא גם יפה. אתה יכול לקשט אותו עם ביטויים פיגורטיביים שונים, מטאפורות, כינויים והשוואות. אתה יכול למצוא אותם באספי שירה. זו תוספת כל כך הולמת, שתעיד על בקיאות ואוריינות. העיקר כאן הוא לא להגזים.

• להיפטר ממילים טפיליות - זהו אחד הקריטריונים העיקריים לדיבור נכון. זה קובע את יכולתו של אדם לשלוט בדבריו, להחזיק בכבוד ובביטחון. המילים הלא רצויות הנפוצות ביותר הן: באופן כללי, ובכן, כביכול, זה קצר יותר, וכו '. כל הביטויים האלה אינם נושאים שום עומס סמנטי, הם פשוט סותמים את הדיבור ולעתים קרובות מפריעים לתפיסתו. אותו הדבר ניתן לומר על ביטויי סלנג, הם פשוט אינם מתאימים לדיבור מוכשר ויפה, יש להוציא אותם.

• במהלך שיחה, חשוב לא רק לעקוב אחר תוכן הדיבור, אלא גם על האינטונציה. מילים חשובות, הנאמרות בשקט ומונוטוני, לא יישמעו ולא ייתפסו על ידי בן השיח, ואמירה רצינית, הנאמרת בצורה מבודחת, תגרום לדיסוננס בקרב האנשים מסביב. הרבה תלוי באינטונציה. לדוגמה, כלב אינו מבין מילים ומשמעויותיהן, אבל הן תופסות את האינטונציות בקולו של הבעלים: כשהוא משבח אותה, וכשהוא נוזף, הטון שלו משתנה מזה, האינטונציה מקבלת צבע כזה או אחר. אנשים יכולים להיות מושפעים גם מאינטונציה, ולכן אין לדחות את המושג הזה לרקע.

• אתה יכול להתאמן בדיבור יפה לא מול אנשים, אלא מול מראה. עליך לספר לעצמך קטע כלשהו מתוך פרוזה, שיר, או פשוט לתאר אירוע זה או אחר, תוך כדי צפייה בהבעות פנים, מחוות, מהירות ההגייה והאינטונציה.

יש עוד תרגיל מעניין שיעזור לך לבחור במהירות ובביטחון את המילים הנכונות. אתה צריך לבחור חפץ כלשהו שנמצא בבית (מנורה, מקרר, קופסת תכשיטים וכו'), ואז להפעיל שעון עצר למשך חמש דקות (ואז יותר) ולדבר על החפץ הזה בשפה מוכשרת, תוך שימוש בנתיבים ובדמויות סגנוניות. בהתחלה זה לא יהיה קל (חמש דקות לדבר על מסרק), אבל בכל פעם המילים יעלו בראש מהר יותר ומגוונות יותר.

כך, תוך הקפדה על כל הכללים הללו, ניתן יהיה לשנות את אופן הדיבור שלך לטובה, ובכך להשיג ביטחון ויכולת להישאר בחברה.

למידע על איך ללמוד לדבר יפה ומוכשר, ראה את הסרטון הבא.